שפת התינוקות ודיבור מוסיקלי
כמעט כל המבוגרים מכירים את הרגע הזה שבו הם מתחילים לדבר באופן שהיה מביך אותם בתוך כל דיאלוג רגיל בין מבוגרים. זה קורה כשהם פוגשים ילדים מאוד צעירים ופתאום משהו משתנה – הקול עולה באופן שהופך את הטונציה לכמעט דיבוב ילדותי (פתאום כולנו נהיות דורה או קיטי), הדיבור נעשה איטי ועם הדגשות מוזרות בסופי המילים והמשפטים, ואנחנו חוזרים שוב ושוב על אותן הברות ומילים.
שלא להזכיר את כל צלילי הממממממ בבבבב, פררררר אוווווווו שיוצאים מאיתנו כשאנחנו פוגשים תינוקות.
אבל לא כולם מבינים את החשיבות העצומה שיש לכך לילדים:
רון מציל תינוקת מדיבור של מבוגרים
רון היה סטודנט שהשתתף בסמינר “מוסיקה הורות וילדות” שלימדתי באוניברסיטה. כרגיל בשיעורים שעסקו בחינוך והתפתחות אחוז הסטודנטים היה נמוך בצורה מעציבה לעומת הסטודנטיות. (אני יכולה לומר שלצערי זה רווח בכל מה שקשור לחינוך וילדים פרט לחינוך גופני – כאילו הנושאים האלה של החיים חשובים רק למי שמתעתדות להיות אמהות. זו שגיאה קונספטואלית שמלווה אותנו עדיין ומאוד קשורה גם לענייני ההבחנות המגדריות וחלוקת התפקידים המסורתית של אחריות על טיפול בבית ובילדים שמיועדת בעיקר לנשים ושהגברים פחות נדרשים להבין בכך ולהיות מעורבים. אמנם נראה שהמצב משתנה ושאבות משתתפים יותר ויותר במשימה של גידול הילדים מרצון אמיתי, אבל המספרים של הבוחרים ללמוד את תחומי החינוך וההתפתחות בעיקר בהקשר של ילדים צעירים עדיין מאוד לא מרשימים- לכן נוכחותו של רון היתה כל כך מרעננת ופנייתו אלי נחקקה בזכרוני). הוא ניגש אלי בסוף שיעור וסיפר שלזוג חברים שלו יש ילדה בת חצי שנה ושהם החליטו בצורה מודעת לדבר אליה כמו אל “מבוגרת” ולא “להשתמש בשפה מתיילדת” – כי לדעתם זה רק יפריע לה להתפתחות כי היא לא תלמד את השפה נכון. הם החליטו שהשפה ה”מתיילדת” שבה המבוגרים מדברים שלא רגיל היא טיפשית ומיותרת. כאימא לילדים זה הפתיע אותי שמישהו מסוגל לחשוב על ביצוע פעילות כל כך טבעית ואינסטינקטיבית כ”טפשית” או מיותרת. אבל כמו שקרה לי הרבה פעמים במהלך הקריירה שלי – הבנתי שוב שצריך להסביר ולתווך את הידע גם אם הוא הדבר הטבעי ביותר שיש כו שיחת “קישקוש הברות” עם תינוקות. לכן שאלתי את רון מה דעתו על הבחירה של חבריו וממה לדעתו זה נובע והוא אמר שהוא חושב שאופן הדיבור הזה מביך את חבריו – רגיש להם שהם עצמם תינוקות ונראה להם לא רציונלי.
חייכתי והסברתי לרון (וגם בקשתי שיעביר את המסר לחבריו) שאין יותר רציונלי מלדבר כך עם ילדים צעירים ובעיקר עם תינוקות!
זה עד כדי כך רציונלי וחשוב לדבר באופן הזה בגילים הרכים שיש מחקרים שעוסקים בכך ומראים את החשיבות של דיבור כזה. הנה ההסבר:
לא רק המוסיקה היא שפה – אלא שלשפה יש מוסיקה משלה.
לכל שפה מאפייני מקצב, הטעמות, עוצמות וצלילים. זה לא רק החיבור של עיצורים והברות אלא הנימה, האינטונציה שאנחנו יוצקים לתוך הדיבור שלנו.
המאפיינים הללו גם עוברים דרך רקמות הגוף של האם ונקלטים ע”י התינוקות – ולכן ילודים בני מספר ימים בוכים בדפוסי צליל שתואמים את שפת האם שלהם[1] למשל תינוקות גרמניים בוכים בנימה יורדת ולעומתם תינוקות צרפתיים בוכים באינטונציה עולה. התינוקות קולטים את דפוסי הצליל – את הפרוזודיה שהיא ה”מוסיקה של השפה”. הם קולטים, מבינים ומפנימים את המאפיינים הללו כבר בהיותם ברחם. ולכן גם אחרי לידתם הדיבור אליהם צריך להמשיך להיות “מוסיקלי”.
דיבור מכוון לתינוקות ופעוטות הוא בעל אופי צלילי ייחודי ומאפיינים אשר מכוונים להעביר לילדים את הכוונה של המבוגר מחד ולעזור להם להבנות את המיומנויות השפתיות שלהם מאידך. בגלל שלתינוקות ולפעוטות אין עדיין שליטה מלאה בשפה על כל רזיה (הם לא מבינים את הסמלים, התחביר והמשמעויות שלהם), ולכן הדוברים צריכים להעביר אליהם את המסרים וללמד אותם את השפה ע”י האמצעים שכן נמצאים ברשותם – הבנת ופרשנות אינסטינקטיבית ספונטאנית של הצלילים שמושמעים להם.
לכן מבוגרים מדברים אל תינוקות באופן יותר מוסיקלי ושונה מזה שבו הם פונים למבוגרים.
הם מוסיפים יותר “רמזים פרוזודיים” – משמע הדיבור יותר מנוגן, עם סיומי משפטים מודגשים ועולים, חזרתיות רבה על המילים, חלוקה מודגשת ולעיתים אף מודגשת להברות ועיצורים.
הסגנון הדיבורי הזה נקרא בעברית “דיבור מכוון אל תינוקות ופעוטות” ובאופן כללי מוכר גם כmotherese “שפת האימהות” או בנימה יותר “פוליטיקלי קורקט” parentese “שפת ההורים”. הדיבור ההורי מתאפיין גם בשימוש באינטונציות גבוהות ומשתנות, גוון קול רך, משפטים קצרים.
הדיבור המוסיקלי אכן מושך יותר את תשומת ליבם של התינוקות ולכן עוזר להם לייצר תקשורת עם המבוגרים המטפלים בהם ולרכוש את השפה.
אז למה לחלק מהמבוגרים זה מרגיש לא נוח? כי זה מחזיר אותם למקומות בהם הם פחות שולטים במסר כיוון שהם אינם יכולים לעשות שימוש במילים שהם מכירים ובתחביר. אז זה המקם להגיד שזו אכן חוויה חדשה שדווקא ממנה צומחת תקשורת עשירה עם הילד – כזו שמצד אחד תכין אותו לשימוש בשפה המוכרת ומצד שני תביא אתכם ואותו להבנה שאינה מחייבת מילים – אלא הקשבה ויכולת להבין גם מסרים שלא נאמרים.
וזה כלי חשוב מאוד לחיים!
כשאתם בוחרים להשתמש בדיבור כזה אתם מעניקים לילדים שלכם נקודת פתיחה ומקפצה התפתחותית חשובה שתעזור להם לפתח את יכולות התקשורת שלהם וגם את השפה הדבורה – ההדגשות, החזרות והנימה שתופסת את תשומת ליבם מאפשרות להם להבין את המסרים שאתם מעבירים להם, וזה מעודד אותם להתחיל להפיק בעצמם קולות שיעבירו אליכם מסרים. זה עוזר להם גם לנסות ולהתחיל לשחזר את המילים שאתם מפיקים ולכן יעזור להם ברכישת והפקת השפה.
הדיבור והפקת קולות לצורך שימוש בשפה נראים לנו הכרחיים ומובן לנו מאליו שהם חלק הכרחי בחיים שלנו עם ילדים – ומה לגבי לשיר שירים? האם הם חלק חשוב או סתם “פריווילגיה אנושית” – עשייה קולית נלוות שמשמעותה בעיקר הנאה אסתטית?
אז זהו שממש לא – לשירה אנושית ולשירים יש חשיבות אדירה בהקשר של התפתחות הילדים שלנו. כבר ראינו בתחילת הפרק שיש לפעולת השירה בונוסים יקרים בהקשר של החיים שלנו כמבוגרים – וזה רק רמז קטן לרווחים שילדים מפיקים מהחוויה של שירים ושירה.
ואת זה כבר נרחיב במאמר הבא.